<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ז ח"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
שותף שנפל לאומנות המלך פי' לגבאי המלך וכיוצא בו נפל לאמצע בין לרווח בין להפסדא. חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו והוא שחלה בפשיעה וברפואה שיש לה קצבה כגון צנים פחים כלומר חמימות וקרירות שהיה יכול לשמו' עצמו אבל חלה באונס או ברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע. וכתב הרשב"א כשחלה באונס מתרפא מן האמצע דוקא שהוא לבדו מתעסק באותו אומנות ושאר השותפין בטלים ונוטלין חלק בריוח אבל שני שותפין שמתעסקין באומנות או בסחורה וחלה אחד מהם אפי' באונס נתרפא משל עצמו בתרא. שותפין ששאלו וחייבי' לשלם וכן אחד שיש לו תביעה אצל שנים האחד אין יכול לומר אני אשלם חלק אלא כל אחד מהם מחוייב בכל וממי שירצה ישלם הכל מציעא.
<h2>דף סח.</h2>
שותף בקרן אינו נוטל שכר פי' שלא יתן לו שם הנאה מציעא הלוקח מעו' מחברו ליקח מהם פירות למחצית שכר לא יהא לוקח בשלו מין אחד ובשל חבירו מין אחר אלא הכל במין אחד כדי שיהיו מעות שניהם שוות בחבילה ואם אמר ליקח פירות סתם לוקח כל מין שירצה ואפי' בעלי חיים חוץ מכסות וכלי' כי הכל בכלל פירות חוץ מאלו ואם רוצה ליקח מאותו המין לעצמו רשאי ולא ימכרם ביחד אלא ימכור אלו לעצמן ואלו לעצמן מציעא. הנותן מעות למחצית שכר ליקח בהם שום סחורה ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח ומכר מוציאין ממנו חצי הריוח בעל כרחו פי' וזה מיירי שקנה סתם דאם אמר בפני עדי' לעצמי אני קונה נעשה גזלן על המעות והכל שלו ודוקא שלקח ממעות שנתן לו אבל לקח ממעות שלו אף על פי שיש לו עליו תרעומת אין מוציאין ממנו שום דבר כך כתב בעל מתיבות מציעא. מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות כלומר למתעסק לתת לו שכר בעבור שמוליך על כתפו וטורח חוץ מן הריוח שיש לו או לבהמה מעלין או להעלות וולדו' בשכר עמלו ומזונו מעלין והכל לפי מנהג וכל המתעסק באלו הדברים לא ישנה מן המנהג ולעולם יזהר שיתן לו שכר עמלו ומזונו או כפועל בטל כמו שכתבתי ברבית בח"ג או הראש או האליה יותר מחלקו מן הריוח ואם היה שותף עמו בבהמה או שיש לו בהמות אחרות שמתעסק בהן או מלאכה כמותה שאין מתבטל בשביל חבירו די שיתן לו יותר שום דבר מועט בכל ימי השותפות ואם שם לו בהמה למחצית שכר ואינו נותן לו שכר בשביל טרחו חולקין הריוח כמו שאמרנו במעות בדיני רבית שני חלקים למתעסק בהפסד לוקח שליש ואם הבהמה עושה מלאכה כגון פרה או חמור וכיוצא בה לוקח המלאכה בשביל טרחו חוץ מן הריוח שחולקין ואם יש לה בן כמו עגל או סייח אין שמין אותו אגב אמו כלומר כי מאחר שלוקח שכר טרחו בעבודת אמו שלא יתן לו שום דבר בשביל טורח העגל או הסייח והש' בהמ' לחבירו וילדה הבנים כלל הריוח מציעא. ומקבלים עגלים וסייחים למחצה כלומר המקבלם סתם בלא שומא לא הוי אחריות על המקבל כלל אלא הרי הוא כשומר שכר נותן לו מחצה שכר בשכרו או מה שירצה. ועוד פשוט ומגדלין אותו עד שיהיו משולשין וחמור עד שתהא טוענת פי' וזה מיירי בין המקבל בהמ' בשומא בין בלא שומא. השם בהמה לחבירו כמה חייב ליטפל בכל מין ומין שיתן לו חבירו למחצית שכר ולא התנו לזמן ידוע באתונות וכיוצא בהם מונה י"ב חדש ובגודרות כגון צאן ובקר כ"ד חדש. ואם רוצה בעל הבהמה לחלוק קודם חבירו מעכב עליו שאינו דומה הטיפול של שנה ראשונ' שטפולה מרוב' והריוח שמשתמשו' מעט ובשנה השנייה הטיפול מועט והריוח מרובה. וכבר אמרנו שאם ילדה שהולדות בכל הריוח ומקום שנהגו לגדל ולדות יגדלם ומקום שלא נהגו מטפל בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום וחולקים. ואם רצה ליטפל יותר שם אותם בפני ג' ביום ל' או ביום נ' ומכאן ואילך יטול המתעסק ג' חלקי' בריוח וחבירו רביע שהרי יש עתה למתעסק חצי הולד שלו ואם לא שם אותם אחר זמן זה כמו שכתבתי בפני ג' כבר מחל ואפילו שנטפל יותר בהן אין לו יותר אלא כמו בתוך הזמן הטיפול שיש לו החצי. וכתב רש"י וכששם אותם בפני הג' שאמרנו שנוטל חצי מחצה בשל חבירו שהוא קרן גמור ואינו מלוה כי קא טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כרבית מציעא. ועוד מוכח ביבמות דהשם בהמה לחבירו ממה שקבל עליו חייב באונסיו שאם כחשו או הוזלו חייב לשלם ואם הוקרו נוטל השבח וזהו מהחלק שקבל עליו באחריו'.
<h2>דף סט.</h2>
מושיב חבירו בחנות אם הוא אומן לא יעסוק באומנותו שבשעה שעוסק באומנותו ולא יתן עיניו בטוב בחנות אלא אם כן יהא שותפו עמו ולא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים ואם עשה כן שכר לאמצע פירו' שכיון שהושיבו בחנות אינו רוצה שיתעסק אלא בשלו ואם לקח במעותיו חצי השכר לבעל החנות כאלו הלוה מעותיו לבעל החנות מציעא.
<h2>דף קד:</h2>
מלוה מעות לחבירו להלוותם ברבית למחצית שכר והתנה עמו שלא ילוום אלא על משכונות של כסף ויטמנם בקרקע כדין שמירת כספים ושינה והלוום על דברים אחרי' אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ולא חשיב רבית כיון שעתה קרוב לשכר ורחוק להפסד שכל האחריות עליו לא נאמר כך לפי שאם היה עושה מה שאמר לו היה קרוב לזה כמו לזה קמא. הנותן מעו' למחצית שכר ונעשה ערב בשבח אף על גב דלא מידי חסריה כיון דלא מצוה עביד משתעבד בלא קנין כדין ערב בשעת מתן מעות (ובדיני רבית תמצאנו). המקבל סחורה מחבירו בסכום ידוע למחצית שכר להוליכה למקום פלוני ששוה יותר מכאן ומה שישוה יותר יחלקו וקודם שהוליכ' זל בכאן יכול לומ' מוכר כמו שאם הוקר בכאן לא הייתי לוקח מחצה אלא כמו שישוה למקום יותר שהיה רוצה להוליכה כמו כן עתה שהוזל בכאן אטול חלקי בכל מה שישוה יותר למקום שרוצה להוליכה כי ברשות הוזלה ואינו יכול לומר מקבל לא יטול אלא במה שישוה יותר מן הערך שעשיתי עמו בבתרא. כבר כתבתי בדיני רבית שצריך שיקח יותר המתעסק מן הריוח כדי שלא יראה כרבית ושם תמצאנו. שותף שמת וכתב עליו שטר העסק מחצה מלוה ומחצה פקדון הוא (ואם יכולין יתומים לומר פרוע במחצה פקדון כתבתיו בסוף דיני יתומים). נותן לחבירו חד עסק להתעסק סת' אם כות' ממנו שני שטרו' פסיד' דמלו' ואם הוא שני עסקים וכותב שטר אחד פסיד' דלוה כך פשוט בגמ' מציעא.
<h2>דף קה.</h2>
מקבל עסק מחבירו יכול לחזור בו כדין פועל שיכול לחזור בו בחצי היום אבל הנותן אינו יכול לחזור בו בחצי מלוה עד הזמן וגם בחצי האחר שהוא פקדון כבר נתן לו רשות שישתכר בו ומשתעבד לחצי המלוה להשלים החסרון אם יפסיד שום דבר מציעא. שנים שקבלו מבעל הבית מעות להשתכר בהן עד זמן ידוע ובא האחד ואמר כשהרויחו שום דבר תן לי חלקי מן הריוח האחר מעכב עד הזמן כי שמא יפסיד אחר כך ויפחות מן הקרן ולא יהיה לו ממה לשלם חלקו מן ההפסד ולכן יעכב חלקו מן הריוח עד זמן החלוק'. וכן אם אמ' האחד תן לי חלקי ואני לבדי אעסוק בו מעכב האחר על ידו דכל עיסקא להדדי משתעבד כלומר אם אפסיד בחלקי חלקך משועבד למלאתו ואם אמר ליה אני אפרע חלקי בהפסד שלך אעפ"כ מעכב על ידו דאומר לו מזלא דתרי עדיף וכן פרש"י והתוספות וכן עיקר מציעא. נותן מעות למחצית שכר והפסיד ולא הודיע לבעל מעות וטרח עד שמלא ההפסד אינו יכול לומר המתעסק נחשוב ההפסד שהיה בו מתחלה ותטול בו שני חלקים כדינך ומן הריוח שעשיתי אחר כך תטול השליש כדינך אלא נחשב באחרונ' את הריוח או ההפסד ואינו נוטל אלא בריוח ממון חבירו מציעא. אחד מן השותפין שמת או מן המתעסקין אפילו התנו לזמן ידוע בטלה שותפות ועסק מציעא.
